Baba Kama
Daf 15b
משנה: הָיָה בַּעַל קוֹרָה רִאשׁוֹן וּבַעַל הֶחָבִית אַחֲרוֹן נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית בַּקּוֹרָה פָּטוּר. וְאִם עָמַד בַּעַל הַקּוֹרָה חַייָב. וְאִם אָמַר לוֹ לְבַעַל הֶחָבִית עֲמוֹד פָּטוּר. הָיָה בַּעַל הֶחָבִית רִאשׁוֹן וּבַעַל הַקּוֹרָה אַחֲרוֹן. נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית בַּקּוֹרָה חַייָב. וְאִם עָמַד בַּעַל הֶחָבִית פָּטוּר. וְאִם אָמַר לוֹ לְבַעַל הַקּוֹרָה עֲמוֹד חַייָב. וְכֵן זֶה בָּא בְנֵירוֹ וְזֶה בָּא בְפִשְׁתָּנוֹ.
Traduction
Si l’homme à la poutre marche le premier et l’autre va derrière lui, et que la cruche se brise, l’homme à la poutre est acquitté. S’il s’est arrêté, il est condamné à payer le dommage; mais si après s’être arrêté il avertit l’homme à la cruche de s’arrêter également, il est acquitté. Si l’homme à la cruche marche le premier et l’homme à la poutre le suit, puis la cruche se brise en se heurtant contre la poutre, le dommage doit être payé; si l’homme à la cruche s’est arrêté, l’autre est acquitté; mais si après s’être arrêté, l’homme à la cruche demande à l’autre, de s’arrêter aussi, l’autre doit payer le dommage. Il en est de même si l’un porte une lumière et l’autre de la filasse (qui s’enflamme au contact de la lumière).
Pnei Moshe non traduit
מתני' היה בעל קורה ראשון וכו' פטור. בעל הקורה שזה מהלך כדרכו וזה מיהר ללכת:
הלכה: שְׁנֵי קַדָּרִין שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין כול'. רִבִּי יוֹחָנָן בְּעָא. מַהוּ שֶׁיִּתֵּן לָרִאשׁוֹן שָׁהוּת כְּדֵי עֲמִידָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. פְּשִׁיטָא לְרִבִּי יוֹחָנָן לִיתֵּן לָרִאשׁוֹן שָׁהוּת כְּדֵי עֲמִידָה. וְלֹא מִסְתַּבְּרָה דְלֹא מִן הַשֵּׁינִי וְהֵלֶךְ מַהוּ לִיתֵּן לַשֵּׂינִי שָׁהוּת כְּדֵי עֲמִידָה. 15b נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַקַּדָּרִים הַמְהַלְּכִין זֶה אַחַר זֶה. נִתְקַל הָרִאשׁוֹן וְנָפַל וּבָא חֲבֵירוֹ וְנָפַל וּבָא חֲבֵירוֹ וְנִתְקַל בּוֹ וְנָפַל. הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם לַשֵּׁינִי וְהַשֵּׁינִי לַשְּׁלִישִׁי. וְאִם מַחֲמַת הָרִאשׁוֹן נָֽפְלוּ כוּלָּן הוּא מְשַׁלֵּם עַל יְדֵי כוּלָּן. וְחַייָבִין עַל נִיזְקֵי אָדָם וּפְטוּרִין עַל נִיזְקֵי כֵלִים. וְאִם הֵזִיקוּ זֶה אֶת זֶה כּוּלָּן פְּטוּרִין. חַמָּרִים שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין זֶה אַחַר זֶה. וְנִתְקַל הָרִאשׁוֹן וְנָפַל וּבָא חֲבֵירוֹ וְנִתְקַל בּוֹ וְנָפַל וּבָא חֲבֵירוֹ וְנִתְקַל בּוֹ וְנָפַל. הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם לַשֵּׁינִי וְהַשֵּׁינִי לַשְּׁלִישִׁי. וְאִם מַחֲמַת הָרִאשׁוֹן נָֽפְלוּ כוּלָּן הוּא מְשַׁלֵּם עַל יְדֵי כוּלָּן. חֲמוֹרִים שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין זֶה אַחַר זֶה. נִתְקַל הָרִאשׁוֹן וְנָפַל וּבָא חֲבֵירוֹ וְנִתְקַל בּוֹ וְנָפַל אֲפִילוּ מֵאָה כּוּלָּן חַייָבִין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כּוּלָּן פְּטוּרִין. אָמַר רִבִּי לָא. מָאן דָּמַר. חַייָבִין. בְּשֶׁהִרבִּיצוּם בַּעֲלֵיהֶן. נָֽפְלוּ אֵין אוֹנְסִין לַבְּהֵמָה. חֲמוֹרִים שֶׁהָיוּ רַגְלֵי אֶחָד מֵהֶן רָעוֹת אֵין רַשַּׁאִין לַעֲבוֹר עָלָיו. מַהוּ רַשַּׁאִין לַעֲבוֹר עָלָיו. דָּֽרְסִין עֲלוֹי וְעָֽבְרִין. הָיָה אֶחָד רֵיקָן וְאֶחָד טָעוּן מַעֲבִירִין אֶת הָרֵיקָן מִפְּנֵי הַטָּעוּן. אֶחָד פָּרוּק וְאֶחָד טָעוּן מַעֲבִירִין אֶת הַפָּרוּק מִפְּנֵי הַטָּעוּן. הָיוּ שְׁנֵיהֶן טְעוּנִין שְׁנֵיהֶן פְּרוּקִין יַעֲשׂוּ פְשָׁרָה בֵּינֵיהֶן. שְׁתֵּי עֲגָלוֹת שְׁתֵּי סְפִינוֹת אַחַת טְעוּנָה וְאַחַת רֵיקָנִית מַעֲבִירִין פְּרוּקָה מִפְּנֵי הַטְּעוּנָה. שְׁתֵּיהֶן פְּרוּקוֹת אוֹ טְעוּנוֹת יַעֲשׂוּ פְשָׁרָה בֵּינֵיהֶן. הַנִּכְנַס לַמֶּרְחָץ נוֹתֵן כָּבוֹד לַיּוֹצֵא. וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הַכִּסֵּא נוֹתֵן כָבוֹד לַנִּכְנַס.
Traduction
R. Yohanan demanda: faut-il admettre que si le premier n’a pas eu le temps de s’arrêter (avant que le second le heurte), il n’est pas coupable? La question ne doit pas être ainsi posée, dit R. Yossé; il est évident que l’on attribue au premier la faculté de s’arrêter (sans quoi, il y a dispense évidente). Mais la question semble posée au cas où le heurt part du second (lorsque celui-ci, s’étant heurté au premier, tombe et par sa chute entraîne celle d’un tiers); est-ce qu’alors le second doit avoir eu le temps de se relever pour être responsable s’il ne l’a pas fait? On peut résoudre cette question à l’aide de ce qu’il est dit (93)Tossefta, ch. 2.: Si des potiers se suivent; l’un glisse et tombe, puis l’autre arrive, se heurte contre lui et tombe aussi, enfin le 3e heurte celui-ci et tombe à son tour; le 1er devra payer au 2e le montant du dommage, et le 2e au 3e. Si tous sont tombés par la faute du premier (94)Si p. ex. celui-ci était étendu de son long, de sorte que l'un s'est heurté à la tête du 1er, et l'autre aux pieds., celui-ci sera tenu de payer pour tous les dommages dont il est la cause (il aurait dû se relever pour les éviter). Toutefois, la responsabilité s’attachera seulement aux dommages des hommes, non des ustensiles. S’ils se sont tous avertis (95)L'édition de Venise a: ont frappé (ou blessé). réciproquement, ils sont tous dispensés des paiements (même lorsqu’il y avait possibilité de se relever). Des ânes se suivent; l’un glisse et tombe, puis l’autre arrive, se heurte contre lui et tombe aussi, enfin le 3e heurte celui-ci et tombe à son tour; le maître du 1er devra payer à celui du 2e le dommage survenu, et le 2e au 3e. Si tous sont tombés par la faute du premier, le propriétaire de celui-ci sera tenu de payer pour tous les autres. Dans cette succession d’ânes, fussent-ils cent, tous sont tenus de se payer mutuellement. Selon une autre version, ils sont tous dispensés. R. Ila justifie ainsi cette divergence d’avis: le premier avis, qui exige le paiement, suppose le cas où, après la chute des ânes, les propriétaires les ont laissés se reposer (au lieu de les faire lever); ils sont donc responsables; mais si, par suite de la chute des uns, les autres se sont heurtés, il y a dispense réciproque; car pour les animaux on n’admet pas l’exception de l’accident (qui, pour l’homme, laisse la responsabilité intacte). Si parmi des ânes qui se suivent, les pieds des uns sont défectueux (et les propriétaires les accompagnent), il n’est pas permis de passer sur l’animal à la marche défectueuse (on le mettra de côté). C’est permis si l’animal est tombé. Et comment est-ce permis? On passera, dut-on marcher dessus. Si un âne marche à vide et l’autre est chargé, le premier passera avant l’autre (allant plus vite). Si un animal porte un cavalier, et l’autre non, l’animal monté passera le premier. Si les deux animaux sont chargés, ou montés, les maîtres devront établir un accord. De même, si 2 chars se croisent sur une route étroite, ou deux bateaux sur un cours d’eau trop étroit pour que tous deux passent de front, dont l’un est chargé et l’autre non, on fera passer d’abord celui qui est vide (à l’allure plus rapide); mais si tous deux sont montés ou chargés, les maîtres devront s’entendre. A l’entrée du bain (ou l’on ne peut passer à deux), on rend honneur (on laisse le pas) à celui qui sort (fatigué du bain); à la porte des cabinets, on laisse passer d’abord celui qui arrive (pressé).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו שיתן לראשון שהות כדי עמידה. אם נותנין לו שהות שיוכל לעמוד ולא מיחייב אלא אם היה לו שהות לעמוד ולא עמד:
אמר ר' יוסי פשיטא לר' יוחנן. לאו הכי מיבעיא ליה לר' יוחנן כדנקט סתמא דהש''ס דבהא פשיטא ליה דנותנין להראשון שהות כדי עמידה דאם לא היה לו שהות לעמוד ודאי פטור הוא דמאי הוה ליה למיעבד דנתקל הוא ואנוס בנפילה:
ולא מסתברא. הבעיא דאיצטריך ליה לר' יוחנן למיבעי:
דלא מן השני והלך אלא מן השני והילך. אם השני שנתקל בראשון נפל וחזר ונתקל בו השלישי בהא הוא דמיבעי' לן מהו ליתן לשני שהות כדי עמידה מי אמרינן מכיון דהשני ראה שהראשון נפל ומוטל לפניו היה לו להמתין או לסלק עצמו משם לצד אחר ולאו אנוס הוא בנפילתו ואפילו אין לו שהות כדי עמידה חייב הוא בנזקי שלישי או דילמא אמרינן דמכיון מחמת שנתקל נפל גם הוא אנוס הוא וביש לו שהות כדי עמידה דוקא הוא דמחייב:
נישמעינה מן הדא. ברייתא דתני בתוספתא פ''ב. ואם מחמת הראשון נפלו כולן. כגון שהיה מוטל על רוחב הדרך ונתקל זה בראשו וזה ברגלו הוא חייב לשלם בנזקי כולן שהיה לי לעמוד:
ואם הזהירו זה את זה. ארישא קאי שכל אחד הזהיר לחבירו:
כולן פטורין. ואפי' כשהיה להן לעמוד וקתני מיהת הראשון משלם לשני והשני לשלישי אלמא דשניהן שוין לדינא דכל היכא דהראשון משלם והיינו דוקא כשהיה לו שהות כדי עמידה דהאי פשיטא לן כדלעיל בכה''ג נמי הוא דמשלם השני דאל''כ לא הוה ליה לבללינהו בחד בבא:
אפי' מאה כולן חייבין. זה לזה:
אית תניי תני. תניא אידך כולן פטורין בחמורים:
מאן דאמר חייבין בשהרביצום בעליהן. ולא פליגי דמ''ד חייבין כשהרביצום כלומר אחר שנתקלו ונפלו היו בעליהם שם ולא העמידום והניחן מרובצים:
נפלו. אבל אם מחמת שנפלו נתקלו זה בזה פטורין. שאין אונסין לבהמה לא שייך דין אונסין בהן ובאדם הוא דאמרינן מועד לעולם אפילו באונס מלבד בנתקל לפי שאנוס גמור הוא והילכך אם היה לו לעמוד ולא עמד חייב אע''פ שתחלתו אנוס גמור היה אבל בבהמה לא שייך הכי ואם לא היו הבעלים שם פטורין:
חמורים. שהיו מהלכין זה אחר זה ורגלי א' מהן רעות ובעליהן מהלכין עמהן אין רשאין לעבור עליו אלא יסלקו להצד:
נפל רשאין לעבור עליו. כן הוא בתוספתא שם וחסר הוא בספרי הדפוס:
מהו רשאין לעבור עליו. באיזה אופן הוא דרשאין:
דרסין עלוי ועברין. אפי' בדריסה עליו ממש רשאין הן לעבור ולהלך לדרכן:
ריקן. מן המשאוי וא' טעון משאוי והדרך הוא צר ודחוק מעבירין את הריקן מפני הטעון:
אחד פרוק. מן הרוכב ואחד טעון רוכב על גביו:
שתי עגלות. וכן הדין בעגלות או ספינות הפוגעות זו בזו ואינם יכולין לעבור בבת אחת:
הנכנס למרחץ. ופוגע באדם היוצא ואין יכולין לעבור בבת אחת:
נותן כבוד ליוצא. והוא ימתין מפני שהיוצא עיף הוא מן המרחץ:
נותן כבוד לנכנס. שאין רשאי לשהות עצמו:
זֶה בָּא בְּחָבִיתוֹ וְזֶה בָּא בְקוֹרָתוֹ. רִבִּי זֵירָא בָּעֵי. שִׁנּוּ וְהִזִּיקוּ מַהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. חֲמִשָּׁה שֶׁיָּֽשְׁבוּ עַל סַפְסָל אֶחָד וּבָא אַחֵר וְיָשַׁב בּוֹ וְנִשְׁבַּר. הוּא מְשַׁלֵּם עַל יְדֵי כוּלָּן. וְאִם מִחְמַת כּוּלָּן נִשְׁבַּר כּוּלָּן חַייָבִין.
Traduction
Un individu marche dans la rue portant une cruche, dit la Mishna, et il rencontre quelqu’un qui porte une poutre''. R. Zeira demanda: quelle est la règle si, par suite d’un excès de charge, ils se sont frappés (et ont brisé la cruche)? On peut résoudre ce point par ceci (97)Tossefta, ibid.: Si, après que 5 individus ont occupé une chaise, un autre vient s’y asseoir et la brise (par son poids), il doit seul la payer; mais si la rupture a eu lieu par suite de l’emploi successif de la chaise, tous doivent contribuer au paiement (donc, au cas où un seul a fait excès, il doit seul payer le dommage).
Pnei Moshe non traduit
שנו והזיקו מהו. ששינו במשאן שהיה קורתו של זה כבידה הרבה וארוכה יותר מן הרגיל ומחמת זה לא היה יכול לעבור ושיבר את החבית מי אמרינן הואיל ושינה במשאו חייב או דילמא אעפ''כ יש לכל אחד רשות להלך בר''ה:
נשמעינה מן הדא. ברייתא בתוספתא שם:
וישב בו ונשבר. מחמתו שהיה אדם בריא וכבד ביותר הוא חייב ע''י כולן:
ואם מחמת כולן נשבר. שכולן גרמו לההיזק:
כולן חייבין. ומשלם כל א' חלקו ושמעינן מהאי ברייתא שאם האחד הוא ששינה המשנה חייב וכן לענין הבעיא דר' זעירא:
Baba Kama
Daf 16a
משנה: הַמְבַקֵּעַ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר חַייָב.
Traduction
Si un individu fend du bois dans un lieu privé et cause par là un dommage au dehors, ou s’il le fait au dehors et blesse ainsi un individu dans un lieu privé, ou si d’un tel lieu il blesse chez lui le demandeur, il doit payer le dommage.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המבקע. עצים ונתזה בקעת והלכה והזיקה:
והזיק ברשות היחיד. של אחרים:
ברשות היחיד. שלו והזיק ברשות היחיד של אחר חייב ואף על גב דהכא תרתי למעליותא דברשותי' קעביד וכן במקום שהזיק לא שכיחי רבים דנימא הוה ליה לעיוני אפ''ה חייב דאדם מועד לעולם ולא זו אף זו קתני:
משנה: שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶן רָצִין וְהִזִּיקוּ זֶה אֶת זֶה שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין.
Traduction
Deux individus sont dans la rue, l’un court et l’autre marche, ou ils courent tous les deux: s’ils se causent des dommages l’un à l’autre, ils sont acquittés.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אחד רץ ואחד מהלך. מפרש בהש''ס בבלי דחסורי מחסרא והכי קתני אחד רץ ואחד מהלך בערבי שבתות ויו''ט בין השמשות או שהיו שניהם רצים בימות החול פטורי' דבע''ש וי''ט מי שרץ בין השמשות ברשות הוא רץ להכין צרכי שבת ויו''ט ומש''ה פטור ובשאר ימות השנה בששניהם רצים הואיל ושניהם משנים שניה' פטורים:
והזיקו. שהוזקו זה בזה:
הלכה: הָיָה בַּעַל הַקּוֹרָה כול'. 16a לֹא כֵן אָמַר רַב. בִּמְמַלָּא כָּל רְשׁוּת הָרַבִּים. וְזוֹ מְמַלָּא כָּל רְשׁוּת הָרַבִּים. אָמַר. כֵּיוָן שֶׁעָמַד נַעֲשֶׂה כְקֶרֶן זָוִית.
Traduction
Rav n’a-t-il pas dit plus haut (98)Ci-dessus, 1: (Makot 2, 3). que l’homme qui a posé dans la rue une cruche cause d’un dommage par sa chute, est dispensé de payer, parce qu’il est censé avoir rempli toute la rue qu’il a rendue impraticable? Peut-on adresser le même reproche au porteur de la poutre, pour qu’il y ait lieu de la condamner à payer? En raison de l’arrêt de ce dernier, fut-il répondu, sa situation égale celle de l’homme qui met une cruche dans un angle (il devient alors responsable de son fait, et devait avertir le voisin).
Pnei Moshe non traduit
גמ' לא כן אמר רב. לעיל ריש פרקין דטעמא דהמניח את הכד ברה''ר ובא זה ונתקל ושברה פטור משום דבממל' כל רה''ר עסקינן ולא היה לו דרך לעבור הא באינו ממלא כל רה''ר חייב:
וזו ממלא כל רה''ר. בתמיה ואמאי אם עמד בעל הקורה חייב וכי ממלא ר''ה הוא בקורתו והיה לו לבעל חבית לילך מן הצד:
אמרי כיון שעמד נעשה כקרן זוית. כמו דאמרינן לעיל שאם היתה הכד נתונה בקרן זוית פטור המשברה שלא היה לו לראותה וה''נ כן היא לענין דינא דמתני' דכיון שהבעל חבית אחר הבעל הקורה הולך לא היה לו להשגיח ולראות אם זה עמד בקורתו ובעל הקורה הוא דפשע שהיה לו להזהירו ולומר לו עמוד הילכך חייב בעל הקורה:
הלכה: שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין כול'. יוֹסֵי הַבַּבְלִי אוֹמֵר. הָיָה רָץ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיק חַייָב. שֶׁשִּׁינָּה הַמִּנְהָג. הָיָה עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמוּשׁוֹת פָּטוּר. אָֽמְרֵי. הוּא יוֹסֵי הַבַּבְלִי הוּא יוֹסֵי בֶּן יְהוּדָה הוּא יוֹסֵי קָטֹנְתָה. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ קָטוֹנְתָה. שֶׁהָיָה קְטָן חֲסִידִים.
Traduction
Yossé le babylonien dit: si l’un court sur la voie publique et blesse autrui, il en est responsable, parce qu’il a contrevenu à l’usage (qui est de marcher, non de courir); mais si c’était le vendre au moment du crépuscule (alors que l’on se hâte de rentrer pour le Shabat), on est acquitté. On a dit (99)''B., Yoma 52b; Sota 49a.'': Yossé le babylonien est le même que Yossé b. Juda, ou Qatonta (petit). Il porte ce nom, parce qu’il est le dernier des gens pieux.
Pnei Moshe non traduit
גמ' היה רץ בר''ה. בשאר ימות החול והזיק חייב ששינה שהמנהג לילך ולא לרוץ:
היה ע''ש בין השמשות. רץ לדבר מצוה הוא פטור:
שהיה קטן חסידים. קטנותן וסופן של חסידים כדאמרינן בשלהי סוטה:
הלכה: הַמְבַקֵּעַ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד כול'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. הָיָה עוֹמֵד וּמְבַקֵּעַ עֵצִים בַּחֲצֵירוֹ וְנִכְנַס פּוֹעֵל לִתְבוֹעַ שְׂכָרוֹ וְנִתְּזָה הַבְּקַעַת וְהִזִּיקַתּוּ חַייָב. וְאִם מֵת אֵינוֹ גוֹלֶה. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. פָּטוּר. לֹא פְלִיגֵי. מַה דָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בְּשֶׁרָאָהוּ. וּמַה דָמַר רִבִּי חִייָה. בְּשֶׁלֹּא רָאָהוּ אִם בְּשֶׁלֹּא רָאָהוּ כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הִיכָּנֵס חַייָב. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. פָּטוּר. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הִיכָּנֵס צָרִיךְ לִשְׁמוֹר עַצְמוֹ. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הִכָּנֵס נַעֲשִׂית כְּחָצֵר הַשּׁוּתָפִין. דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי הַשּׁוּתָפִין קוֹנִין זֶה מִזֶּה בֶּחָצֵר וְחַייָבִין זֶה בְנִיזְקֵי זֶה וְזֶה בְנִיזְקֵי זֶה. לֹא כֵן אָמַר רַב. בִּמְמַלָּא כָּל רְשׁוּת הָרַבִּים. וְזוֹ מְמַלָּא כָּל רְשׁוּת הָרַבִּים. אָֽמְרֵי. מִכֵּיוָן שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַלֵּךְ בְּחָצֵר כְּמִי שֶׁהוּא מְמַלֵּא כָּל הֶחָצֵר.
Traduction
R. Yossé b. Hanina dit: Si pendant que quelqu’un fend du bois un ouvrier entre réclamer son salaire, et la hache lui échappant de la main va frapper le nouvel arrivant, le premier est responsable (il devait faire attention); si l’ouvrier meurt de sa blessure, le premier ne se rendra même pas dans la ville de refuge (100)Cet homicide n'est pas tout à fait un accident.. Mais R. Hiya n’a-t-il pas dit (101)Dans la Tossefta ibid. qu’un tel homme est acquitté? Ce n’est pas une opposition: R. Yossé parle du cas où le premier a vu l’ouvrier arriver; R. Hiya parle du cas où il ne l’a pas vu arriver. Mais dès qu’il lui a dit d’entrer, le premier devait être responsable? Et pourtant R. Hiya a enseigné que cet homme est dispensé? Dès que le premier lui a dit d’entrer, l’ouvrier devait se prémunir (voyant le travail qui s’accomplit); selon d’autres, du moment que le premier lui a dit d’entrer, l’ouvrier devient pour ainsi dire associé à l’emplacement. Or, R. Yohanan dit au nom de R. Yanaï (102)(Nedarim 5, 1): les associés d’une cour sont réputés avoir acquis l’un de l’autre les objets mobiliers; par contre, ils sont mutuellement responsables des dommages qui y surviennent. Mais Rav n’a-t-il pas dit plus haut (103)Ci-dessus, 1 et 6. que l’homme ayant déposé un objet dans la rue en est responsable, comme s’il encombrait toute la voie, et peut-on dire que c’est encombrer la cour d’y fendre du bois? Puisque l’on a l’habitude d’y marcher librement, fut-il répondu, cet acte restreint la liberté d’allure (et entraîne la responsabilité).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ונכנס פועל לתבוע שכרו. דהוי ליה נכנס ברשות:
חייב. כדמוקי לקמיה דכשראהו נכנס מיירי והוה ליה לעיוני:
אינו גולה. דשוגג קרוב למזיד הוא:
והתני ר' חייא. בתוספתא פטור מנזקין לימא דפליגי:
ומה דאמר ר' חייא בשלא ראהו. נכנס דהוי שוגג ופטור מד' דברים אבל בנזק חייב לעולם אפילו בשוגג כדקאמר במתני':
אם בשלא ראהו כיון שאמר לו הכנס חייב. כלומר אי טעמא משום הכי הוא דפטור דלא ראהו נכנס תינח רישא שלא נתן לו בעל הבית רשות להכנס אבל אם נתן לו רשות כיון שאמר לו הכנס חייב עכ''פ דבכי הא אמרינן הוה ליה לעיוני והתני ר' חייא פטור אף באמר לו הכנס:
כיון שאמר וכו'. קסבר ר' חייא דכיון שאמר לו הכנס קיל טפי דמכיון שרואה שהבעה''ב מבקע עצי' צריך הוא לשמור עצמו דהכנס ושמור עצמך קאמר ליה:
ואית דבעי מימר. איכא דאמרי ופליג' אדר' חייא דס''ל כיון שאמר לו הכנס נעשה כחצר השותפין דאמר ר' יוחנן שחייבין זה בזה בנזקיהן שלכל אחד וא' יש לו רשות בחצר וה''נ כיון שנתן לו רשות להכניס הרי הוא באותו שעה כשותף וחייב בנזקו:
קונין זה מזה. בדרכי הקניה שצריך בחצר כגון במשיכה דאינה נקנית בר''ה בחצר השותפין קונין:
ולא כן אמר רב. לעיל ריש פרקין דמוקי למתני' דוקא בממלא כל רשות הרבים והילכך הוא הפושע ואדם ההולך ונתקל בכליו ושברה פטור ואם היזק בהן בעל הבית חייב בנזקו הא אם לא מילא כל רשות הרבים פטור מנזקו שהיה לו לזה להלך מן הצד:
וזו ממלא כל רשות הרבים. בתמיה ואמאי חייב כאן בחצר השותפין הא לא דמיא לממלא ברשות הרבים שהרי הוא יכול להלך במקום שישמור עצמו מן ההיזק ונימא דר' יוחנן פליג אדרב:
אמרי מכיון שדרכו להלך בחצר. כלומר שהוא רגיל להלוך תמיד בכל החצר שהרי אין השותפין מקפידין זה על זה בהילוך בכל החצר:
כמי שהוא ממלא בכל החצר. כלו' נעשה זה המזיק כממלא כל החצר במה שעשה וגרם לו היזק שלא היה לו לזה לשמור עצמו כיון שהוא רגיל בכל החצר לפיכך הוא חייב בנזקו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source